אין ספק שהסרטן משפיע על היחסים עם קרובי המשפחה.
החולים מאוד זקוקים לתמיכה המשפחתית בתקופה מאתגרת זו.
מצד שני, זו בשורה שלא קל לשתף אותה, במיוחד במקרה של קרובים פגיעים שיש לשמור עליהם, כמו ילדים או הורים קשישים. יש לשקול שהרבה פעמים החשדות שעלולות להיווצר מהחוסר ידיעה עלולות להיות מפחידות יותר מהמידע עצמו, קשה ככל שיהיה. הנה כמה המלצות שלנו, מניסיון אישי, על איך לעבור את שלב הבשורה בצורה הכי טובה: לבחור את הרגע הנכון: לא חייבים להודיע על המחלה ברגע שמקבלים את האבחון.
עדיף לחכות קצת לעכל טיפה ולהרגיש מוכנה. עם זאת, לא כדאי לחכות יותר מידיי, למשל עד תחילת הטיפולים או האשפוז הראשון. לא כדאי לפתוח ישר עם המילה "סרטן". תעשו הקדמה קצרה על הבדיקות שעברתן, על הממצאים ועל התשובות הלא טובות. אחרי שהמילה "סרטן" כבר יצאה, אל תשכחו את נקודות האור: גילוי מוקדם אם זה המקרה, הרופאים הטובים והמקצועיים שאתן סומכות עליהם, שלל הטיפולים שיש לרפואה להציע וכו'
לבשר לילדים: מומלץ להקדיש לכל ילד וילדה את הזמן ואת המקום שלו/ה לשיחה חשובה זו. זה יאפשר לכם להתאים את ההסברים לגיל ולאופי של הילד/ה וגם לתת לו/ה את מלוא המקום ותשומת הלב לתגובות שלו/ה. הסבירו להם את המחלה במילים פשוטות, מבלי להסתיר את המילה "סרטן" ושתפו אותם ברגשותיכם הקשים. ממילא הילדים ישימו לב למצב הנפשי שלכן אז מוטב לשים עליו מילים שיאפשרו גם לו/ה לעבד את המצב. גם איתם, כמובן, אל תשכחו את נקודות האור. ברגע שהילדים מודעים למה שקורה, אל תחכו ליידע את הצוותים החינוכיים (מחנכת, יועצת...) על מנת שגם הם יוכלו לתמוך בילדיכם, אם יהיה בזה צורך. במהלך הטיפולים ובהמשך, אל תשכחו להמשיך לעדכן את הקרובים ביותר ובעיקר את הילדים : באיזה שלב את נמצאת, מה מצבך, בדיקות מעקב שאת עוברת... לא צריך להעמיס במידע אבל כן לשתף במידע העיקרי.
המשפחה מהווה מקור של כוח ברגעים אלה.
מאחלות לכן שתמיד תבלו בבריאות ושמחה עם משפחותיכן!